יש משהו שמחפשי עבודה לא אוהבים לשמוע, אבל הגיע הזמן להגיד אותו:
מעסיקים לא תמיד מגייסים את האנשים הכי מוכשרים, הרבה פעמים הם מגייסים את האנשים שהכי קל להם לדמיין עובדים אצלם.

וזה לא אותו דבר.

אנחנו רואים את זה כל הזמן כאן ב״מובטל״ דרושים.
מועמדים חכמים, מקצועיים, עם ניסיון אמיתי - פשוט נופלים.
ומולם מתקבלים אנשים פחות מנוסים, פחות חדים, לפעמים אפילו פחות מתאימים מקצועית.

הסיבה?
רק כישרון לא מייצר תחושת ביטחון אצל מעסיקים.

מעסיקים לא שואלים את עצמם רק “האם הם יודעים /מתאימים לעבוד”.
הם שואלים:

• האם יהיה נעים לעבוד איתם?
• האם הם יציבים?
• האם הם יסתדרו עם הצוות?
• האם הם יכניסו דרמות מיותרות?
• האם הם נראים כמו אנשים שיישארו לטווח ארוך?
• האם הם מעייפים כבר בראיון?

ופה הרבה מועמדים חזקים וטובים נופלים בלי להבין את הסיבה.

יש מועמדים שמגיעים לראיון כאילו הם באו להוכיח משהו.

• הם מדברים מהר מדי.
• מסבירים יותר מדי.
• מנסים להישמע חכמים בכל תשובה.
• זורקים מילים מפוצצות.
• מתקנים את המראיין.
• נכנסים לעומק שאף אחד לא מחפש.

ובינתיים, המועמד השני - הפחות מוכשר - יושב רגוע.

• עונה קצר.
• מחייך.
• נראה נעים.
• לא משדר לחץ.
• לא מנסה בכוח להרשים.

ונחשו מי נראה כמו עובד שקל להכניס לצוות?

אנשים חושבים שראיון עבודה הוא מבחן ידע.
אבל ברוב המקרים - זה מבחן תחושת ביטחון.

מעסיקים מפחדים לטעות בגיוס, זה יקר וזה מעמיס מאוד על החברה.
עובדים לא מתאימים עולים כסף, זמן, אנרגיה ועצבים.
לכן ברגע שמועמדים משדרים לחץ, אגו, התנשאות, חוסר יציבות או צורך מוגזם להוכיח את עצמם - נוצרת התנגדות וחשש, גם אם מקצועית הם מצוינים.

ואנחנו נגיד משהו שאולי יעצבן חלק מהאנשים:
יש מועמדים אינטליגנטים שפשוט קשה לראיין אותם.

• הם עונים תשובות של חמש דקות על שאלה של חצי דקה.
• הם מנסים להישמע “מיוחדים”.
• הם מדברים בסיסמאות של מוטיבציה במקום לדבר כמו בני אדם.
• והם בטוחים שאם רק יראו כמה הם חכמים - המשרה תהיה שלהם.

אבל מעסיקים לא מחפשים הרצאה.
הם מחפשים שקט.

• אנשים שמרגישים יציבים.
• שאפשר לסמוך עליהם.
• שלא יהפכו כל דבר לדרמה.
• שמקשיבים.
• שמבינים סיטואציה.
• שמשרים תחושה טובה.

יש גם טעות נוספת שמועמדים עושים:
הם בטוחים שנסיון בלבד אמור לעשות את העובדה עבורם.

זה לא עובד ככה.

אפשר להיות עם 10 שנות ניסיון - ולהישמע חסרי ביטחון.
ואפשר להיות עם שנתיים ניסיון - ולהיכנס לחדר בצורה רגועה, ברורה ומדויקת.

ומי שנראה בטוח - בדרך כלל מעביר את התחושה למראיין.

וזה לא אומר לזייף ביטחון.
זה אומר להפסיק להתנהג כאילו כל ראיון הוא רגע של חיים או מוות, לבוא רגועים ונינוחים.

מעסיקים מזהים לחץ בשנייה:

• התנצלות מוגזמת
• דיבור מהיר
• צורך לקבל אישור על כל תשובה
• ניסיון “למכור” את עצמכם בכוח
• חיוך לחוץ
• הסברים שלא נגמרים

לפעמים הדבר הכי מרשים שמועמדים יכולים לעשות - זה לענות פשוט.

“למה עזבתם את העבודה הקודמת?”

תשובה גרועה:
“תראה… היו שם כל מיני דברים… והרגשתי שלא באמת העריכו אותי למרות שנתתי המון…”

תשובה חזקה:
“הרגשתי שמיציתי את התפקיד וחיפשתי מקום בו אוכל להתפתח מקצועית.”

זהו.
בלי דרמה.
בלי מטען רגשי.
בלי להפיל את כל סיפור החיים על המראיין.

עוד אמת שאנשים לא אוהבים לשמוע:
הרבה מועמדים משדרים שהם רוצים שיצילו אותם.

וזה מורגש.

כשאנשים מגיעים ממקום של:

“אני חייבת את העבודה הזאת”
“רק תנו לי הזדמנות”
“אני מחפש עבודה כבר ארבעה חודשים”

הם חושבים שהם משדרים כנות.
בפועל, הרבה פעמים זה מתפרש כחולשה.

מעסיקים רוצים להרגיש שגם אתם בוחרים אותם - לא רק מתחננים שיבחרו בכם מתוך לחץ.

ולכן, אם אתם מרגישים שכל פעם “בוחרים במישהו פחות טוב”, אולי הגיע הזמן להפסיק להסתכל רק על היכולות שלכם - ולהתחיל להסתכל על איך אתם גורמים לאנשים להרגיש לידכם.

כי בעולם העבודה, במיוחד בראיונות, אנשים לא קונים רק ניסיון.
הם קונים תחושת ביטחון.

ומי שמבינים את זה - מתחילים לקבל יותר הצעות עבודה, גם בלי להיות האנשים הכי מוכשרים בחדר.